על ערבי הסיפורים

 

סיפור. הוא מכשף, מעצים, מרפא ומנחם.

 

עוד כילדה קראתי ללא הפסקה וחלמתי בהקיץ על

אן שרלי, אמיל והקלברי פין, שהיו ונשארו חברים טובים.

 גם לי, כמו לכל אחד מאיתנו, יש סיפורים שהשפיעו עלי והפכו להיות חלק מעולמי.

יש לי, כמו לכם, את הסיפור שעוזר לי בשעות קשות ומרים אותי על רגליי כמו עוף החול.


למדתי תיאטרון באוניברסיטה העברית,

אחר כך למדתי את אמנות הסיפור במשך שלוש שנים בבית אריאלה,

ומאז אני מספרת ללא הפסקה.

מילדות אהבתי סיפורים ומצאתי את עצמי ברבים מהם.

עם השנים אספתי סיפורים שאני אוהבת במיוחד ואותם אני מספרת:

מיתוסים ואגדות מיוון, הודו וסין, סיפורים עם ניחוח גפילטע פיש מן העיירה היהודית,

קלסיקות מצ'כוב ועד פירנדלו,

סיפורים מפריז, ירושלים וערים סמויות מן העין,

מישראל העכשווית וישראל של פעם.

 

בכל ערב שלי שזורים סיפורים אישיים,

למשל: איך הגעתי לירושלים?

לאן הוביל החיפוש אחר אמיל והבלשים בברלין?

למה באמת התחילה מלחמת יום הכיפורים?

איך ניצלנו מאכילת חתולים בפריז, ועוד.

 

כל הסיפורים נוגעים בחומרים מהם עשויים חיינו,

אהבה, זוגיות, חיי יומיום ועבודה, פיתויים ועמידה במבחנים, אומץ לב ופחד והרבה הרבה הומור.

כולם סיפורים שמצאו דרכם ללבי ואיני יכולה להיפרד מהם.

מפגשי הארוחות אצלי תמיד מלווים בסיפורים, אך אפשרי בהחלט שהסיפורים יפגשו אתכם במקומות אחרים

בירושלים, אצלכם או בטבע - אין שעה שלא אוהבת סיפורים.

סיפורי ירושלים מקסימים, סיפורי חידה מכשפים, דויד לוגסי, וההוא מברלין, כולם מחכים לכם עם כוס יין.

​​​​​​

אני מצרפת כאן את הסיפור הראשון מערב סיפורי החידה: המלך והקבצן. תהנו!

 

   באחת הממלכות של הודו שלט מלך צדיק וישר שדאג לרווחת עמו. אחת לשבוע הוא פתח את דלתות הארמון בפני כל מי שרצה לפגוש את המלך, לטעון לפניו או לבקש עצה. מכיוון שהמלך היה איש ישר, הארמון היה פתוח בפני כולם: עשירים, עניים, מנהיגים ואיכרים פשוטים. יום אחד, בשורה הארוכה של הבאים לפגישה עם המלך, עמד קבצן. קבצן לבוש בלויים, זיפים על פניו וריח רע נודף ממנו. גם אותו פגש המלך. בבוא תורו התקרב הקבצן אל המלך, קד לפניו והושיט את ידיו אל המלך. כשפתח את ידיו ראו כולם כי הוא הביא למלך תפוח. המלך לקח את התפוח, הקבצן שוב קד לו ויצא מן הארמון.

 

המלך לא ידע איך להגיב למתנה זו. מצד אחד, הוא לא רצה לגעת בתפוח שהגיע מאיש מסריח כל כך, ומצד שני הוא לא רצה לפגוע בקבצן שעמד בתור רק כדי לתת לו מתנה. הוא פנה את הווזיר שלו: 

 "הווזיר הממונה על הארמון, האם יש בכל הארמון שלי חדר שיוכל לאחסן את התפוח הזה?"
"בודאי, מלכי", ענה הוזיר, "יש לך הרבה חדרי מרתף, אחד מהם קטן, חשוך וריק. אשים שם את התפוח, למעשה, לא

אצטרך אפילו לפתוח את החדר כי יש לו צוהר קטן". המלך העביר את התפוח אל הווזיר שזרק אותו דרך הצוהר אל החדר הקטן והחשוך.

בשבוע שלאחר מכן חזר הקבצן. בבוא תורו, קד למלך, הושיט ידיו ונתן למלך אפרסק. המלך הודה לקבצן והעביר את האפרסק אל הווזיר ששוב זרק אותו דרך הצוהר אל החדר הקטן והחשוך. גם בשבוע שלאחריו הוא הגיע, עם אשכול ענבים, ובשבוע  שלאחריו, עם פפאיה, ועוד שבוע ועוד שבוע, ועוד חודש. ועוד חודש. ועוד שנה. ועוד שנתיים...


כעבור חמש שנים, עדיין עמד הקבצן בתור אל המלך. גם הפעם הוא קד והושיט את ידיו אל המלך. כשפתח אותן, ראו כולם שהפעם הוא הביא למלך בננה. לפתע, מכתפו של המלך קפץ באחת הקוף, חטף את הבננה וקפץ איתה אל אחד הפסלים הגדולים שבארמון. המשרתים ניסו להוריד אותו משם, אך הקוף לא שעה להם, קילף את הבננה, נגס בה, צרח צריחה רמה, השליך את הבננה לרצפה וקפץ מהחלון החוצה לחצר.

כולם ניגשו אל הבננה, לבדוק מדוע זרק אותה הקוף. הווזיר הרים אותה, קילף אותה עד סופה וראה, יחד עם כל הנוכחים בארמון, שהבננה אינה בננה רגילה, אלא יהלום צהוב בצורת בננה. הווזיר הגיש את הבננה למלך, זה הסתכל בה והביט  בתמיהה בקבצן שעמד שם מולו. המלך פנה אל הוזיר:

"הווזיר הממונה על הארמון, האם במשך כל השנים הללו שיכנת את הפירות באותו החדר עליו דיברנו מזמן?"
 "כן אדוני המלך"
 "והאם, הוזיר, יש לך מפתח אל אותו החדר?"
 "אכן כן, אדוני המלך"
 "בוא נלך אליו ביחד"
המלך והווזיר יצאו מהאולם והגיעו אל החדר הקטן והחשוך, זה שצוהר קטן בדלתו. הם פתחו את הדלת ולאור הנרות ראו כי  הרצפה מלאה קליפות יבשות וביניהן... יהלומים ואבנים טובות בצורות ובצבעים שונים!

המלך חזר לאולם. הקבצן עדיין עמד שם. המלך פנה אליו ושאל לפשר מעשיו. הקבצן ענה לו כך:
"אדוני המלך, למרות שאתה מלך נישא ומרומם ואני רק קבצן עלוב, הקשר בינינו נקבע לפני אלפי שנים, בגלגולי חיים עתיקים. כדי לפתור את הקארמה בינינו ולתקן את כל הטעון תיקון, עליך לעשות דבר מה עבורי. ידעתי שאם אופיע כך, קבצן בלוי, ואבקש ממך לבצע משימה – לא תענה לי. על כן חיפשתי דרך למשוך את תשומת ליבך."
"אכן, משכת את תשומת לבי. מה רצונך ממני?" - שאל המלך
 "מחר בשעת חצות, עליך לצאת לבדך מן הארמון ולהיכנס ליער שמאחוריו. תלך בשביל כרבע שעה ותראה גופה על עץ.

עליך לקחת את הגופה, לבדך, ולהביא אותה אל מקום שריפתה, מרחק חצי שעה משם. כשתגיע אל המקום המיועד, הנח אותה במקומה ושרוף את הגופה. בזאת תיתן כבוד לאדם המת ולי, והקשר הקארמטי בינינו ייפתר.

התיאות לעשות כך, אדוני המלך?"
המלך הסכים.

למחרת בשעת חצות יצא המלך את הארמון. הוא הלך אל היער הנושק לארמונו ונכנס בשביל. מרחוק ראה ניצוץ אש, וכשהתקרב, כעבור חמש עשרה דקות, הוא ראה גופה. המלך לקח את הגופה על כתפיו והמשיך ללכת בשביל. מרחוק הוא ראה אור קטן שהלך וגדל ככל שהמלך התקרב אליו. לפתע, המלך שמע כחכוח גרון. הוא פנה אנה ואנה ולא ראה איש. ושוב, הוא שמע קול:  "אדוני המלך, את תשומת ליבך בבקשה..."
"מי זה המדבר אלי?" – הוא שאל
"אני שד. לא אומר לך את שמי, אבל אומר לך שאני נמצא בגופה שאתה נושא על גבך. עכשיו אשאל אותך שאלה כדי להעביר את זמן ההליכה. אם תענה נכון – תגיע בבטחה ותמלא משימתך. ואם לא תענה נכונה – אפוצץ את ראשך לאלף רסיסים קטנים. הבנת אותי? 

ובכן הסכת ושמע: פעם אחת בכפר קטן נולדה תינוקת יפיפייה...."

רוצים לשמוע את החידה? בואו לערב הסיפורים שלי!

 

  

צילום: בן יוסטר

 איריס שרף-ריינהרץ | טלפון 0544.850.881 | אימייל amechaye@netvision.net.il |

אתם מוזמנים להתקשר, לכתוב ולהשאיר הודעה. אני מחכה!