top of page
מאה שערים
כשנכנסים למאה שערים, התחושה היא כאילו אנחנו בסרט ולא בירושלים. מציאות אחרת, לבושה בעיקר שחור והזמן כאילו עמד מלכת. כמו הרחוב, גם ההיצע הקולינרי הוא אחר: אין מסעדות מפוארות, אין הצע צבעוני וקולני כמו בשוק מחנה יהודה השכן, יש מעט מאד ירקות ופירות והם אינם מגרים, אינם עסיסיים שמבקשים לנעוץ בהם שיניים.
היידיש היא השפה השולטת, ניכרת חשדנות בעיני רוב האנשים, ההזנחה קשה, אבל האוכל (למרות השם הרע שנהיה לו בארצנו הקטנטונת) נפלא! וראו כמה מוזר: האוכל כמעט ולא השתנה, אלו אותם הטעמים עליהם גדלו דורות רבים באשכנז וכאן.
נדבר על הפער, החשדנות וגם על השינוי שעובר על השכונה. נפגוש אנשים ואולי גם ניכנס לבית פרטי לראות ולאכול בו. נקרא את הפשקווילים, ניכנס לגלרית אמנות, חנות ספרים ונשב בגן משחקים עם ילדים מקומיים סביבנו.
לצד אלה נטעם טשולנט, רגל קרושה, מרק עוף עם קניידלך, קוגל ירושלמי, קוגל תפוחי אדמה, בלינצ'עס של פעם, הרינג מושלם, חלות שיוצאות מתנורים בני 150 שנים, לעכאך, עוגת קוקוש, סלט ביצים, חצילים אשכנזים ועוד ועוד...
שימו לב: הסיור הזה מחייב תלבושת צנועה
משך המפגש: שעתיים עד שש שעות
כתבה על הסיור הזה. "מבט", שודר באפריל 2017
bottom of page