English


צ'מע סיפור: יוני 2012 - שלושת החתנים

שלום לכולם,

תודה על התגובות הנלהבות, אני ממשיכה בסיפור ההודי....
אשמח לקבל מכם תגובות לסיפורים.

שלכם, איריס

איפה היינו? - כן, המלך שומע קול,שאומר לו: "אני שד. לא אומר לך את שמי, אבל כן אומר לך שאני נמצא בגופה שאתה נושא על גבך. עכשיו אשאל אותך שאלה כדי להעביר את זמן ההליכה. אם תענה נכון – תגיע בבטחה ותמלא משימתך. ואם לא תענה נכונה – אפוצץ את גופך לאלף רסיסים קטנים. הסכת ושמע:

שלושת החתנים

פעם אחת, בכפר קטן, נולדה תינוקת יפיפייה, כל כך יפה הייתה התינוקת שאנשי הכפר אמרו שיופיה ניתן לה על ידי נשיקת האלים!

כשהיתה בת שנה, פנה אל אביה שכנו שהיה מנכבדי הכפר. אמר לו: "שכן יקר, לך - בת ולי - בן שנולד שלוש שנים לפניה. יופיה של בתך נודע בכל הודו, וראה אתה בעצמך את בני שהוא נאה וטוב לב. אני רוצה להציע לך שנארס אותם כעת, כך נמנע בעיות בעתיד: אתם משפחה טובה - אף אנחנו, לכם נכסים רבים - אף לנו, אנחנו חברים טובים – בוא ונהיה למשפחה". הסכים האב והאירוסים נקבעו בלחיצת כף יד.

שנה לאחר מכן, עת כיבסה בנהר, פנתה אל האם בת דודתה. אמרה לה: "בת דודתי היקרה, לך - בת ולי - בן שנולד ארבע שנים לפניה. בתך טובת לב וטובת מראה, אף בני טוב מראה וטוב לב. אני מציעה שנארס אותם כעת, כך נמנע בעיות בעתיד: נשמור את הילדים בינינו, לא תאלצי להיפרד ממנה, הרכוש המשפחתי ישאר במשפחה - בואי ונחתום על אירוסים במשפחה". האם הסכימה והאירוסים נקבעו בלחיצת כף יד.

אמחיה, קיץ, זית בזמן שהאם הייתה בנהר, בנה הבכור שיחק עם חבריו. ניגש אליו חברו הטוב ביותר ואמר לו: "חברי, הלא אנחנו חברים טובים, החברים הטובים ביותר שיכולים ילדים להיות. אני חושש שהחברות הזו תעלם כשנגדל, אבל מצאתי פתרון לשמור אותה: לך יש אחות קטנה בת שנתיים, לי יש אח קטן בן חמש. בוא נארס ביניהם, הם יתחתנו כשיגדלו ואנחנו נהיה כאחים עד סוף חיינו". הסכים האח והאירוסים נקבעו בלחיצת יד.

השנים עוברות והנערה גדלה, ככל שגדלה - יפתה יותר, ככל שהתבגרה - החכימה יותר, עוברות השנים וטוב ליבה נודע ברבים כיופיה האגדי, חיוך על שפתיה, דרך ארץ היא דרכה, הייתה הנערה כלילת השלמות.

כשהגיעה לגיל שש-עשרה, גיל הנישואין, הופיעו משלושה שבילים שונים, שלושה גברים הרוצים לקיים את טקס החתונה. ההפתעה הייתה רבה, שלושה חתנים? אבל בירור קצר העלה שלכולם טענה שווה, לכל אחד מהם הייתה הבטחה לחתונה מבן משפחה קרוב. אחרי ההפתעה הגיעה המבוכה - מי מהגברים יהיה חתנה של הנערה? אף אחד מבני הבית לא ידע להחליט: שלושתם יפים, שלושתם חכמים, שלושתם צודקים – וההחלטה נדחתה מיום ליום. בכל יום באו הגברים לשבת בחצר, הביטו בנערה והתאהבו בה עוד יותר. והימים חלפו. יום ועוד יום. שבוע ועוד שבוע, חודש וחודשיים. ואז – אסון! הנערה היפה חלתה במחלה מסתורית, אף אחד לא הצליח לרפא אותה והיא דעכה תוך ימים ספורים אל מותה.

האבל היה גדול, וגם שלושת הגברים התאבלו עליה ללא נוחם. הם אלו שניהלו את טקס השריפה, הם בנו אוהל קטן מעל מקום השריפה וגרו בו. הם לא יכלו להינחם. כעבור שלושה חודשים, אמר בן השכן לחבריו:
"אני לא מסוגל להשאר כאן יותר, אני חייב לעשות מעשה. אני לוקח את האפר של אהובתי אל הגנגס הקדוש, שם יטהרו אותה הכוהנים."
אמר בן המשפחה: "לך לשלום ידידי, אני מרגיש חסר רוח חיים, אין לי ברירה - אני נשאר כאן."
אמר אחיו של החבר: "אני מתייסר כאן יום יום כשאני חושב עליה ועל חוכמתה ועל טובה ליבה ועל יופייה המהמם. אם אשאר כאן – אמות מצער. והיא לא היתה רוצה בזה. אני הולך אל העולם בו היינו אמורים להיות יחד, בכל מקום אליו אגיע - אספר על יופיה ומעלותיה."

וכך נפרדו שלושת החתנים: הראשון פנה צפונה לגנגס, השני – נשאר באוהל והשלישי פנה דרומה. החתן השלישי נדד ימים רבים. כדי לשלם על אוכל - הוא קיבץ נדבות ושר שירים על יופיה של ארוסתו, כדי למצוא לעצמו בית ללון בו - הוא סיפר את סיפור חייה הקצרים. וכך הוא התגלגל מכפר לכפר, בדרכים לא דרכים, עד שהגיע, כעבור שלושה חודשים, לכפר קטן.

באותו הכפר הוא לא היה צריך לשיר ולספר תמורת אוכל ולינה. אנשים נדיבים הציעו לו אירוח בחינם. הוא הודה להם ועלה אל החדרון שנתנו לו, התקלח וירד לאכול איתם ארוחת ערב. הבית היה נאה, אח עם אש חמימה דלקה בחדר, הוא הרגיש טוב. מארחיו, זוג עם ילד קטן, קיבלו אותו במאור פנים אל השולחן והערימו מטעמים לפניו. הם ישבו לאכול בצוותא, אבל חיש מהר איבד הילד את סבלנותו, כדרכם של ילדים: החל לבכות, לרוץ, לצרוח ולהכות על השולחן. הוריו ניסו להרגיעו במילים ובמגע, אבל הוא כמו הגביר את ההשתוללות. או אז, תפס האב את בנו והשליך אותו אל האש המבוערת. החתן הסתכל מבועת במארחיו שהמשיכו לאכול כאילו לא קרה דבר. תוך דקות ספורות נשרף הילד כליל.

האורח לא יכל להמשיך לשבת שם ולאכול, הוא קם נסער ואמר:
"איני יודע מה הוא המקום הזה, אבל אני חושב שהגעתי לבית של מטורפים! לא אוכל לישון כאן ולא אוכל להמשיך לאכול, אני חייב ללכת מייד." האב שאל אותו אם הוא מדבר כך בגלל הילד.
"בודאי!" – ענה האורח.
"אין לך סיבה ללכת", ענה האב – "אנחנו תמיד שורפים אותו כשהוא מתפרע כך. אתה תראה, הוא ייצא הרבה יותר רגוע".

האורח לא ישב ולא נרגע, עד שהאב עלה לקומה השניה, הוריד משם ספר ואמר לו: "שים לב!"
הוא פתח את הספר בדיוק במרכז, חזר על הלחש שהיה רשום שם –
ומתוך האש יצא הילד, חייך והתיישב לאכול. האורח ההמום התיישב גם הוא, אבל לא הוציא מילה מהפה.
"אמרתי לך", חזר האב, "הוא הרבה יותר רגוע עכשיו, תמשיך לאכול".

עם סיום הארוחה, פרשו כל בני הבית והאורח למשכבם. ספר הקסמים חזר לספריה הקטנה שהייתה בחדרון בו לן האורח. כשנרדמו כולם, קם החתן השלישי, לקח את ספר הקסמים ויצא את הבית. הוא החל לרוץ ולנסוע צפונה צפונה בחזרה אל בית אהובתו, הוא לא ישן עד שהגיע לשם.

הוא הגיע ביחד עם החתן הראשון שיצא אל הגנגס. זה סיפר שהכוהנים אמרו כי מחלה קיננה בעצמות הנערה וגורלה נגזר מראש, אבל כעת הם טיהרו את עצמותיה ונשמתה. החתן השלישי סיפר להם את קורותיו. הם הסתכלו זה בזה, ומבלי לומר מילה החתן הראשון פתח את השק ופיזר את אפרה מולם, החתן השלישי פתח את ספר הקסמים בדיוק במרכזו ואמר את מילות הקסם. והנה, מתוך האפר, עלתה הנערה עם אותו החיוך המקסים, אותו נועם ההליכות ואותו יופי מסנוור, ואילו ניתן היה – הרי שעכשיו הייתה יפה עוד יותר. מבט אחד הספיק לשלושת החתנים כדי להתאהב בה אפילו יותר, ולדרוש טקס נישואין מהיר.

"לי תהיה הנערה" אמר החתן הראשון, "מימיו הקדושים של הגנגס והטיהור שעשו לה הכוהנים הם שריפאוה ממחלתה האנושה, בזכותי היא לא תחלה שוב לעולם!"
"לא" אמר השני, "לולא אני ששמרתי על זכרה - לא הייתה מתעוררת לחיים!"
ואילו השלישי אמר: "ההגינות אומרת שהנערה תהיה לי לאישה, מכיוון שאני זה שהשיבה לחיים!"

"ועתה" אמר השד, "אמור לי המלך, מי מהם הראוי ביותר לשאת את הנערה לאשה? אדוני המלך, חשוב יפה על תשובתך, כי אם תענה נכון – תגיע למקום חפצך, ואם לאו - אפוצץ את ראשך לאלף רסיסים!

המשך יבוא.

למי שהחמיץ, למי שרוצה - הסיפורים, ההמלצות והמתכונים:



יולי 2012 - קיץ בא! זכרונות, מתכוני שומר ולאדוני באהבה

יוני 2012 - סיפורי המלך והשד - שלושת החתנים

מאי 2012 - המלך והשד - הסיפור הראשון

אפריל 2012, מייל שני - כל אדם צריך מצרים

אפריל 2012 - "השעורה" של אשר ברש ומתכון לעוגה קשה של סבתא טובה

מרץ 2012 - על קשת, אחווה ואהבה

פברואר 2012 - שלג, מרק ארטישוק ירושלמי ואסטרטגיה אירגונית

ינואר 2012 - רומא, אלי לנדאו ואור גדול


אמחיה - לוגו
איריס שרף ריינהרץ | 073.74.01.000 | 0544.850.881 | amechaye@netvision.net.il